ג'ורג' – כלב עם בעיות עור ודיכאון

ג'ורג' השישי, כלב מעורב בן שמונה, הגיע אלי עם בעליו כעשרה חודשים אחרי שהתחילה אצלו בעיית עור שהתבטאה בקרחות בפרווה באזורים שונים בגוף, ובגרוד עד פציעה עצמית. בחודשיים האחרונים היתה לו בנוסף לכך גם דלקת עיניים. העפעפיים היו סגורים בגלל מוגלה ירוקה וסמיכה, והאיזור כולו נפוח. מהעור עלה ריח מסריח, מעופש, שגרם לכך שבעליו הפסיקו להכניס אותו הביתה וללטף אותו.

עם תחילת הבעיות הגופניות השתנה גם מצבו הנפשי של ג'ורג' – מכלב שמח, סוער ופעיל הוא הפך לפאסיבי, אדיש ומדוכא. הוא כבר לא יוזם טיולים ויושב כל היום במרפסת חסר מעש, ואפילו מכלבות שהוא פוגש הוא לא מתרגש.

ג'ורג' צמא מאוד, כמה פעמים ביום שותה המון, כאילו חזר מהמדבר. אוהב מאד לאכול, וכשהוא מריח מנגל הוא מגיע למקום ההתרחשות ומעמיד פנים שהוא כלב חסר בית. אם זורקים עליו אבן הוא ממשיך לשבת וכך גורם רגשות אשמה לאנשים. אחר כך הוא הולך אל הילדים כדי שילטפו אותו, ובסוף הוא זוכה בסטייק. הוא רגיש לחום, ומעדיף קור. נכנס לים אפילו בקיץ. כשרוצים לרחוץ אותו הוא נלחם כל הדרך למקלחת או בורח ומתחבא מתחת למיטה, רועד כולו.

כששאלתי על האישיות שלו הבעלים תיארו אותו כמלך – אהוב על כולם, מלא בטחון עצמי, שמח ומשופע ביחסים חברתיים. יש לו פאסון וכבוד עצמי, והוא לא מוכן שיגידו לו מה לעשות. עם כלבים אחרים, אפילו כאלו שגדולים ממנו פי ארבע, הוא נכנס לתגרות מתוך צורך לשלוט בטריטוריה.

הוא עקשן מאוד – כשרוצים שיחכה מחוץ למסעדה, למשל, הוא מנצל רגע של חוסר תשומת לב, מגיע כמו צל מתחת לשולחן, ומרגיש שניצח. על מיטות וספות שלא מסכימים שיעלה עליהן הוא עולה כשלא רואים אותו, ולא ממש ממהר לרדת כשתופסים אותו. כששמים לו תרופה בפה וסוגרים אותו כדי שיבלע אותה הוא עומד רבע שעה ולא בולע, בסוף עושה את עצמו כאילו בולע, ואז יורק את התרופה. בגבול בדרך לסיני הוא יודע להתחבא כשצריך. יש לו הבנה לסיטואציות אנושיות, הוא יודע לזהות את הסמכות ולהתנהג בהתאם.

יש לו חברה כלבה, וביחד הם מסתובבים בלילות ומבקרים אנשים שהם מכירים. פותחים דלתות, נכנסים לבדוק מה יש לאכול. הוא לא מפחד בכלל מאנשים וגם לא מזיקוקים או מכלבים גדולים ממנו. הוא תמיד המנהיג והראשון לאכול. חשובים לו הסטאטוס והטריטוריה. אין לו פחד מנזיפות או מאלימות, ואי אפשר לכבול אותו, לכלוא אותו או לשבור את רוחו.

הוא לא מתרפק ולא מבקש תשומת לב, אבל כשמלטפים אותו רועד מרוב שמחה. נפש רכה ואוהבת עם פאסון ששומר שלא יראו את זה.

הרמדי שנתתי לג'ורג' היא סולפור, או בעברית גופרית. התמונה של הרמדי היא של אדם (או בעל חיים) שהחוויה הפנימית שלו היא שהוא מושפל, נזוף ונתון תחת ביקורת. התגובה לתחושה זו היא מאמץ תמידי לעלות מחדש – להיות חשוב, לרכוש ידע, להיות מכובד על ידי הסביבה. המאבק הוא למען האגו והכבוד. לרוב מאוד חשוב להם איך הם נראים לאחרים, ומצד שני לפעמים הם מזניחים את הופעתם החיצונית ומסתובבים מלוכלכים. לרוב יש לאנשים או לבעלי חיים אלו רגישות לחום, אי סבילות לרעב, וסלידה מרחצה. כמו כן לרוב יש להם היסטוריה של בעיות עור עם גרוד עז.

כחודש וחצי לאחר שג'ורג' קיבל את הרמדי, דיווחו בעליו כי מצב העור וריח העור השתפרו מאוד, וגם מבחינה נפשית הוא חזר לעצמו, ועכשיו הוא יותר שמח ומתקשר ופחות אפאתי. כמה שבועות מאוחר יותר היתה נסיגה קלה במצבו, בעיקר בתחום הגופני, וחזרתי על הרמדי בפוטנץ (גובה דילול הרמדי ) גבוה יותר. מאוחר יותר חזרתי שוב לפוטנץ הראשון, שהוכיח עצמו כיעיל יותר. מאז המשיך מצבו של ג'ורג' להיות טוב ויציב.

להתראות, הדסיה

קליניקות בתל אביב ובפרדס חנה. 

לשאלות, ייעוץ וקביעת תור התקשרו אלי ל – 052-2395005

 אפשר גם למצוא אותי בפרופיל האישי שלי בפייסבוק, בטופס פנייה כאן משמאל ובמייל: homeodas@gmail.com

שתפו